התסכול שוב ושוב מצא את דרכו אלי.

ואני שוב ושוב רציתי לברוח מהתסכול, היישר לזרועות הפחמימה הפשוטה והנעימה.

כי הפחמימה עשתה את העבודה: הפחמימה סיפקה לי תחושת פיצוי והקלה.

ולכן, בכל לילה, ההרגל האוטומטי שלי היה: לנחם את עצמי בכמויות גדולות של פחמימות. 

אני הייתי באכילה רגשית קיצונית. כי אכילה רגשית הייתה עבורי התשתית הרגשית האוטומטית.

ובזמן שהשמנתי בטירוף מאכילה רגשית, דווקא בנשמה הוקל לי. כי בכל פעם, שעלה וצף תסכול, הייתה זאת האכילה הרגשית, שעזרה לי לרכך ולטשטש במהירות כל סוג של תסכול. 

והדבר המדהים היום, שבעבר לא האמנתי שיכול לקרות לי, זה שהיום, בניגוד לעבר:

אני חי בשלום עם התסכול כשהוא מגיע להתארח.

ואני יושב עם התסכול. ואני מביט בתסכול ישר בעיניים.

כי היום אני נוכח מול התסכול, ואני מוכן להרגיש כל רגש.

גם כשאני עייף, גם כשאני במצוקה, אני מסכים להרגיש כל רגש. 

ובזכות צעדים קטנים של חיזוק החוסן הנפשי שלי: אני יצרתי שינוי ענק בהרגלי האכילה שלי.  

כי עם הרבה סקרנות ותקווה, אני סימני מטרה, למצוא ולייצר תשתיות בריאות מול תסכול. ואני מצאתי! ואני יצרתי!

ואני עדיין נהנה לאכול  פחמימות, ואוהב פחמימות אהבת נפש. אבל, כבר אין לי תלות רגשית בפחמימות.

חד משמעית: בזכות חיזוק החוסן הנפשי שלי, אני רזיתי.

ואני מרוויח יציבות במשקל במשך שנים, וצמיחה מנטלית. רוצה גם?

רוצה כמוני להרוויח אכילה רגשית מאוזנת וחוסן נפשי מחוזק?